מאז שאני זוכרת את עצמי אני מצלמת כחווית חיים . נדדתי רוב חיי הבוגרים בעיקר בשבילי הפלמנקו ככלי שיתוף וחיבור לראיית אנשים עם יכולת התבוננות לעומק דרך מנהגים קולטורה וראיית החיים כאומנות.אני מצלמת גם הרבה בלב ללא מצלמה רגעים ותמונות בתוכי. ולפעמים יש לי את הזכות לנכוח מבלי לשנות או לביים מהלכי תנועה פשוט להיות עדה.
