מסע דרך יצירה

אשתף באהבה מדרכי
שמי ניבה חיים (44), אני מתגוררת בגליל העליון יחד עם בן זוגי האהוב דוד.
חיי מלאים ביצירה, גילוי ותנועה.
מאז ילדותי אני נמשכת לחקירת הגוף, למשחקיות, למוזיקה ולריקוד.
עברתי בחיי שינויים ומעברים רבים, וחוויתי את החיים כחוויה גופית דרך התנסות.
עם הזמן התקרבתי לעצמי דרך מצבים שונים, מתוך ראייה והתבוננות על בריאות וצורך בריפוי.
המסע שלי מוביל אותי תמיד לחופש, לאמנות, לריפוי ולהשראה.
למדתי תנועה, מוזיקה ומחול מגיל 5.
הייתי ילדה תנועתית, דמיונית ויצירתית, ועסקתי באמנות כבר מגיל צעיר.
מאוד רציתי לנכוח במפגשי מחול, וכשהתחלתי ללמוד במסגרת מסודרת השקעתי את ילדותי ובגרותי בלימודי מחול קלאסי, מודרני וריקודי עמים ואתניים.
הופעתי על במות בארץ וצברתי ניסיון, ידע ונוכחות, בהשראת המורה שלי אתי קטורזה מיוקנעם, שהעניקה לי בית ליצירה והשראה לחיים.
לאחר השירות הצבאי התעמקתי בתנועת האימפרוביזציה ובחקירת תנועה הנובעת ברגע, במחול מודרני, קונטקט-דאנס ובמסגרות שונות, כולל בית הספר למחול “הקבוצה” ביפו.
שם המשכתי ללמוד, ליצור ולהופיע לצד אמנים רבים.
בגיל 23 נחשפתי לעולם הפלמנקו – חוויה ששינתה את מסלול חיי.
התאהבתי בפלמנקו והמשכתי ללמוד אותו לעומק לאורך שנים.
גרתי בספרד במשך שש שנים, למדתי ויצרתי בגרנדה, סביליה, מדריד וחרס דה לה פרונטרה.
שם חוויתי את העומק, היופי והחושניות של הפלמנקו דרך מוזיקה חיה, אנשים, תרבות ונופים.
החיים באנדלוסיה פתחו בי ראייה עמוקה יותר של החיים כאמנות.
עם שובי לישראל למדתי, לימדתי והופעתי בתל אביב במשך שש שנים בלהקת המחול “אנסמבל פאסיטו” של היוצרת מיכל ברט.
שם העמקתי בבימוי, יצירה, בניית מופעים ועבודה בימתית מול קהל.
במקביל הקמתי בגליל העליון מרכז לפלמנקו, הפועל כבר 14 שנים.
לימדתי בו נשים, נערות וילדות מכל אזור הגליל והצפון דרך שיעורים, סדנאות והפקות.
במהלך השנים יצרתי והפקתי מופעים מקוריים – “בגוף אני מבינה” ו“דרכים” – המשלבים מחול, מוזיקה, בימוי ותפאורה.
בעשר השנים האחרונות אני רוקדת באופן קבוע במרחבי אקסטטיק דאנס ברחבי הארץ, וממשיכה לחקור ריפוי דרך תנועה ומוזיקה.
במקביל, במהלך 20 השנים האחרונות למדתי מגוון שיטות ריפוי: רפלקסולוגיה, עיסוי, תקשורת מקרבת, התמקדות, חכמת ימימה, צמחי מרפא וקבלה יהודית.
כל אלה מחברים בין גוף, תודעה ויצירה ומלווים את עבודתי עם קבוצות ותהליכי ריפוי.
עם השנים הלכה והתחזקה בי הקריאה לפתוח מרחב של תנועה, יצירה ותודעה.
לאחר תהליך של הכנה ובנייה נוצרה הזדמנות בקיבוץ עמיר, ושם הקמתי את “הסלון של לונה” – מרכז לתנועה פיזית ותודעתית בגליל העליון.
המרכז פעל במשך חמש שנים והתקיימו בו שיעורים, סדנאות, הופעות ואירועים לקהילה רחבה.
היום, לאחר תקופה של שינויים ואתגרים בעקבות המלחמה, אני ממשיכה ליצור יחד עם שותפים לדרך מרחבי תנועה, אמנות וריפוי בגליל העליון.
אני מלווה נשים בתהליכי ריפוי, מלמדת ויוצרת דרך אמנות הפלמנקו, מתוך רצון לשלב אמנות, תנועה וחיים מלאים בהשראה.
בכל שנה אני ממשיכה להגיע לאנדלוסיה לקבל השראה, לימוד והתחדשות.